מוסיפים צבע: קבוצת הכדורגל הגאה בדרך לאולימפיאדה
ינון מילס
פעמיים בשבוע הם נפגשים על הדשא ביפו. קבוצה של אנשים שנמאס להם להסתיר. הם אוהבים כדורגל - וגם גברים. הכירו את "ריינבול", קבוצת הכדורגל הגאה הראשונה בישראל. "אם לשכונת התקווה מותר שתהיה קבוצה שמייצגת רק את שכונת התקווה, אז לגייז מותר שתהיה קבוצה שמייצגת רק את הגייז"

זה סיפור על אהבה קצת אחרת. נטייה שלא כולם מבינים ויש כאלה שלא מקבלים. אבל הגברים האחלה לא מסתירים יותר את המשיכה - לכדורגל. פעמיים בשבוע הם נפגשים על הדשא במגרש ביפו, מתחלקים לקבוצות ומשחקים במשך שלוש שעות כדורגל.

 

"זו קבוצת כדורגל גאה. חובבי ושחקני כדורגל בכל הרמות שהם גייז ורוצים לשחק ולהביע את עצמם ולהרגיש חלק מקבוצת כדורגל", מסביר שי זלאיט, ממייסדי הקבוצה. "אנשים צריכים להרגיש מאוד נוח והכי טבעיים שיכול להיות. ואתה תראה את האנשים שצועקים: 'יופי של בעיטה, חמודה!' ואת מי שאומרים: 'תסתכל על הכדור, תפסיק להסתכל לו על התחת שלו' ואני לא בטוח שאנשים ירגישו בקבוצה אחרת בנוח להתנהג ככה", מדגיש עמית את אחת הסיבות לנחיצותה של קבוצה גאה.

 

אבל לזלאיט זה ברור: "אם לשכונת התקווה מותר שתהיה קבוצה שמייצגת רק את שכונת התקווה, אז לגייז מותר שתהיה קבוצה שמייצגת רק את הגייז". שותפו להקמת הקבוצה, רון כהן, מוסיף: "קבוצת כדורגל צריכה שיהיה לה אופי - וזה האופי שלנו".

 

כהן מעיד על עצמו שעקב וצפה במשחקים של הפועל הרבה לפני שפזל לעברם של בנים. את הקשר בין כדורגל להומואים מצא באנגליה, שם שיחק בליגה מיוחדת להומואים. "רק אז הרגשתי שייכות לקבוצה שלא הייתה לי. היה לי ברור שכשאני חוזר לארץ אני מקים קבוצה גאה", הוא מספר.

ביחד עם בן שמש, אוהד כבי, הם הקימו את "ריינבול". לאימון הראשון של הקבוצה הגיעו ארבעה אנשים, אולם עד מהרה הלך המיזם הייחודי ותפס תאוצה וכיום יש בקבוצה יותר מ-40 חברים, כולם הומואים שגם בתור אוהדים שרופים ביציע מרגישים בדרך כלל במגרש הביתי. "'הומו' זו עדיין אחת הקללות הכי נפוצות ושגורות בכדורגל כשרוצים להקניט שחקן אחר", אומר זלאיט ומודה: "עם זאת, גם אני כשאני מגיע לבלומפילד אז גם אני צועק לפעמים על שחקן יריב 'הומו' בתור קללה. אני מודה, כי באיזשהו שלב הזהויות האלה מיטשטשות. זה לא שאתה אומר, 'אוקיי, עכשיו אני בתור גיי' או 'אני בתור אוהד כדורגל'. אתה בנאדם שמכיל בתוכו הרבה דברים".

 

אבל היותה של "הומו" עדיין קללה על המגרשים אולי מסבירה את העובדה שכיום אין אף שחקן על הדשא, גם בעולם הנאור יותר של שנת 2013, שיוצא מהארון. "הסיבה לכך שכדרוגלנים מקצוענים הומוסקסואלים לא יוצאים מהארון היא שבשנייה שהם יעשו את זה, הקריירה שלהם תסתיים", טוען נדב יעקבי, פרשן בערוץ הספורט.

 

השינוי מתחיל, בינתיים, במגרש הכדור-יד. ג'ניה דודוצ'קין משחק כבר 11 שנים בקבוצת הכדור-יד של מטה אשר. לפני חודש הוא הוביל את קבוצתו לזכייה היסטורית בגביע המדינה, אבל עוד קודם לכן עשה היסטוריה כשהפך לספורטאי הישראלי הפעיל הראשון מחוץ לארון. "הגעתי להחלטה שאני לא מסתתר יותר", הוא אומר. "ה הפך אותי לשחקן יותר טוב. אני צריך להתמודד עם פחות דברים. כשאתה מגיע למגרש, אתה מפתח לעצמך דפוס חיים שאתה חייב להגן על עצמך, על כל תנועה, על כל מילה שאתה מוציא אתה חושב פעמיים, רק שלא יחשבו שאני הומו. כשהדבר הזה מוסר, אתה פתאום יכול לנשום. הלב שלי יוצא להרבה ספורטאים שהם בארון ולא יכולים לצאת".

 

בינתיים "ריינבול" מתכוננת לכבוש את היעד הבא: לייצג את ישראל באולימפיאדה. האלימפיאדה הגאה, שתיערך בקיץ בבלגיה. גם הם יודעים שהדרך לשינוי עוד ארוכה. "תאה מה אוהדי בית"ר עושים לשני שחקנים מוסלמים שזה כל חטאם", אומר עמית. "יושב עכשיו שחקן הומו בארון, מסתכל על מה שעושים להם ואומר: 'למה אני צריך את זה?'. 15 שנה קדימה, זה מה שצריך לקרות. כמו שלפני עשר שנים לא יכולת לראיין אותנו פה בסלון הזה, נדרשת עוד קצת אבולוציה". כהן: "אני חושב שביום ששחקן ייצא מהארון ויכניס להם את גול האליפות, תאמין לי, הם ישכחו שהוא הומו".

לחץ לצפיה בסרטון
חזרה לערוץ
לדף ראשי nana10


*